גזר דין בתיק ת"פ 19852-07-12

הנאשם יליד 1973 אשר מקום מגוריו סמוע הורשע על פי הודאתו בפתח משפטו בעבירה של כניסה לישראל לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952. 

על פי כתב האישום הנאשם נכנס לישראל שלא כדין ביום 9/7/12. 

המדינה עותרת להטיל על הנאשם עונש שלא יפחת מ- 5 חודשים בפועל, מאסר על תנאי מרתיע , והתחייבות בהתבסס על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת כפסק דין יחיד כמנחה למתחם הענישה המתאים לעבירה של כניסה לישראל שלא כדין. בגין עבירה זו קבע בית המשפט המחוזי כי מתחם הענישה הראוי לפי תיקון 113 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977  הוא מאסר בפועל של בין חודש לששה חודשים מאסר מותנה והתחייבות כספית ( סעיף 9 לפסק הדין בע"פ 41708-07-12 , מיום 24/7/12), מאסר מותנה והתחייבות כספית. 

באי כוח המדינה מבקשים להחיל עונש זה גם על הנאשם. כמו כן לנאשם מאסר מותנה של 3 חודשים למשך 3 שנים בגין העבירה נשוא כתב האישום, מיום 8/7/11 (ת.פ. 32976-04-12 בית המשפט השלום ק"ג). בנוסף לכך הנאשם גם הורשע בעבר בשנת 2005 בעבירות של נהיגה בזמן פסילה , הסעה של שוהה בלתי חוקי , וכן כניסה לישראל שלא כדין (ת.פ. 2908/05 בית המשפט השלום כפר סבא). עיקר הטיעון של באי כוח המדינה בהתבסס גם על פסק הדין של בית המשפט המחוזי הוא הטיעון הביטחוני.

בא כוח הנאשם טוען כי יש לדחות את הטיעון הביטחוני כחל על כל מי שנכנס לישראל כדי לכלכל את משפחתו. כן נטען כי אנו בחודש הרמאדאן והכניסה לישראל לעבוד באה על רקע הצורך לאפשר למשפחה לחגוג את החג על פי הנהוג. לנאשם משפחה ברוכת ילדים והוא נתפס במקום עבודה. כמו כן הוסיף בא כוח הנאשם כי להבדיל מהעובד, הנאשם, המעביד לא הועמד לדין. לבסוף התבקש בית המשפט לשקול, אם יוטל עונש של מאסר בפועל, לחפוף אותו לתנאי.

על פי תיקון 113 לחוק העונשין העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה  העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו (סעיף 40ב לחוק העונשין). האמור הוגדר כעקרון המנחה ועל פיו יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, מידת הפגיעה , מדיניות הענישה הנהוגה ונסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

בחינת פסק הדין של בית המשפט המחוזי מלמד כי נקבעה חומרת העבירה, הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה והוא מנחה את בית המשפט השלום. אך מטבעם של דברים אין בו התייחסות לנסיבות של תיק זה.

על פי העובדות של תיק זה הנאשם נכנס לישראל לעבוד כשמרחף מעל ראשו מאסר על תנאי שהוטל כשנה לפני ביצוע העבירה. יחד עם זאת הוא נתפס עובד והוא לא עבר עבירות נלוות.

כמו כן הנאשם טוען כי הסיבות שהביאו אותו לביצוע העבירה הן כלכליות, מצוקה כלכלית (סעיף 40ט(א) (5) לחוק העונשין). שיקולים אלה קובעים את הענישה בתוך מתחם הענישה הראוי (סעיף 40ט(ב) לחוק העונשין).

בית המשפט גם רשאי לשקול בעת גזירת העונש נסיבות שאינן קשורות לעבירה (סעיף40 יא לחוק העונשין). הנאשם הוא כמעט בן 40. למעט העבירות בשנת 2005 הוא לא עבר עבירות נלוות מאז וסך הכול זו כניסתו השנייה לישראל מאז שנת 2005. המאסר המבוקש יפגע במשפחתו שכדי לכלכל אותה הוא ביצע את העבירה והסתכן חרף המאסר על תנאי שהוטל עליו. כמו כן יש להתייחס לכך כי המעביד לא הועמד לדין הגם שחלקו של הנאשם בביצוע העבירה הוא משני לחלקו של המעסיק, שאלמלא העסקת הנאשם הוא לא היה עובד בישראל (סעיף 40יא (9) לחוק העונשין). כנגד לא ניתן להתעלם מכך שהנאשם נכנס לישראל תוך פרק זמן של כשנתיים מכניסתו הקודמת שאז הוטל עליו עונש המאסר המותנה.

לפיכך לאחר ששקלתי את פסק הדין שקבע את העיקרון המנחה והדגיש את האינטרס הציבורי וכנגד את הנסיבות המפורטות לעיל, אני מטילה על הנאשם את העונשים המצטברים הבאים:

מאסר בפועל של חודש שממנו ינוכו ימי המעצר מיום 9/7/12.

כמו כן אני מפעילה את המאסר המותנה בן 3 חודשים שיהיה חופף למאסר שהוטל בתיק זה.

מאסר על תנאי של 2 חודשים למשך 12 חודשים שלא יעבור את העבירה נשוא כתב האישום.

הנאשם יחתום על התחייבות על סך של 2,000 ש"ח שלא יעבור את העבירה נשוא כתב האישום במשך 12 חודשים. לא יחתום יאסר למשך 20 ימים.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

<#3#>

ניתנה והודעה היום י' אב תשע"ב, 29/07/2012 במעמד הנוכחים.